החלטה בתיק בש"פ 5552/13

1.        לפני בקשה שביעית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) ולפי סעיפים 10יב ו-10יג לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן:חוק הנוער), להארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים החל מיום 19.8.2013, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 47890-05-12 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

כתב האישום

2.        נגד המשיב, יליד 1994, ונאשם נוסף (להלן: א.כ, וביחד הנאשמים), הוגש כתב אישום ביום 24.5.2012. על פי המתואר בכתב האישום הנאשמים קשרו קשר עם חברם ו.ק לפגוע באורגיל מואטי ז"ל (להלן: אורגיל אוהמנוח) על רקע חוב כספי ותגרה שהתפתחה ערב קודם לכן בין המנוח לבין א.כ ו-ו.ק. המשיב ו-ו.ק. סיכמו כי לצורך "סגירת הסיפור" עם אורגיל יצטיידו שניהם בסכינים. ביום 5.5.12 נפגשו השלושה ברחובות, כאשר המשיב היה מצויד בסכין יפנית גדולה ו-ו.ק. היה מצויד אף הוא בסכין מטבח גדולה. לאחר שלא מצאו את אורגיל בביתו, פנו השלושה לעבר "גן היובל" ברחובות. בהגיעם אל הגן, ניגש המשיב אל אורגיל, שלף את הסכין היפנית מכיסו ושאל אותו "איפה הכסף?", משהשיב לו אורגיל שאין לו כסף, חתך אותו שני חתכים בראשו. המשיב ו-ו.ק. החלו לרדוף אחר אורגיל עד שהוא נכנס לסמטה והתיישב כשהוא שותת דם תשוש וחסר כוחות. אורגיל פנה אל המשיב ואל ו.ק. והתחנן בפניהם באמרו: "קחו את מה שיש לי בכיס, קחו את הכסף, רק אל תגעו בי". חרף תחנוניו, חתך אותו המשיב מספר פעמים נוספות בזו אחר זו בגב ובזרועו השמאלית. ו.ק. נעץ את סכין המטבח בחזקה בבטנו של אורגיל. כתוצאה מכך אורגיל התמוטט ואילו המשיב ו-ו.ק. נמלטו מהמקום. זמן קצר לאחר מכן אורגיל מת מפצעיו. נוכח האמור, יוחסו למשיב עבירת הריגה (לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1997 (להלן: החוק), עבירת קשר לפשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק). בנוסף, יוחסה למשיב עבירת הפרת הוראה חוקית (לפי סעיף 287(א) לחוק) משום שביצע את המעשים האמורים כשהיה נתון תחת צו מבחן בתנאי מגורים, בתנאים מגבילים בהוסטל "כנף של אהבה" בהתאם להחלטת בית  המשפט לנוער בבאר-שבע מיום 26.7.2011 במסגרת ת"פ 22151-04-10. 

הליכי המעצר עד כה

3.        בד בבד, עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים ביום 15.7.2012הודיע בא-כוח המשיב כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ועל כן הוא מסכים למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. נוכח האמור, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

4.        מעצרו של המשיב הוארך בהסכמה בארבעים וחמישה ימים שש פעמים (ראו: בש"פ 8392/12 החלטת  השופט י' דנציגר מיום 20.11.2012; בש"פ 9472/12 החלטתי מיום 1.1.2013; בש"פ 1333/13החלטת השופטת ד' ברק-ארז מיום 18.2.2013; בש"פ 2394/13 החלטת השופט ס' ג'ובראן מיום 3.4.2013; בש"פ 3520/13 החלטת השופט י' דנציגר מיום 17.5.2013; בש"פ 4653/13 החלטת השופט י' עמית מיום 3.7.2013). הפעם לא הוצגה הסכמה והתקיים דיון בבקשה.

התקדמות ההליך העיקרי

5.        בתמצית יצוין כי תשובת המשיב לכתב האישום נדחתה מעת לעת בין היתר בשל חילופים בייצוג המשיב. ביום 24.12.2012 אישר בית המשפט המחוזי את החלפת הייצוג ועו"ד אייזנברג מונה לייצג את המשיב. בנוסף, ישיבות ההוכחות בתיק נדחו מספר פעמים הן בשל בקשת בא-כוח המשיב לצורך לימוד התיק והן בשל התחשבות במשפחת המנוח ובבקשתה. 

           ביום 3.4.2013 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה בתיק. אולם, נוכח הסכמת בא-כוחו של א.כ. למתווה הסדר שהוצע במסגרת הליך גישור, נדחו שמיעת עדויותיהם של אביו ואחותו של המנוח. כמו כן, בית המשפט הפסיק את שמיעת עדותו של עד התביעה הראשון, רפ"ק חיים שרייבהנד, ראש צח"מ שפלה, בשל הודעת בא-כוח המשיב כי הוא אינו ערוך לחקור את העד בחקירה נגדית.

           בדיון מיום 8.4.2013 נמשכה שמיעת עדותו של רפ"ק שרייבהנד, הוגשו בהסכמה הודעותיהם של שני עדי התביעה, אביו של המנוח ואחותו, והצדדים ויתרו על שמיעת עדויותיהם. במהלך הדיון הודיעו באי כוח הצדדים כי הגיעו להסכמה שלא ישמעו עדים נוספים באותו יום, וזאת על מנת לאפשר לצדדים הזדמנות נוספת להגיע להסדר בתיק. הצדדים הבהירו כי היה ולא יגיעו להסדר, תישמענה עדויות העדים שיזומנו למועד ההוכחות הבא. בדיון ביום 22.5.2013 הודיעה המבקשת כי בענייננו של א.כ. הגיעו הצדדים להסדר טיעון, ומשכך הורה בית המשפט על הפרדת הדיון בעניינם של הנאשמים.

           כפי שעולה מהבקשה, ניהול ההליך בעניינו של המשיב המשיך להתעכב בשל בקשות חוזרות מצד המשיב להחלפת ייצוגו. ביום 2.7.2012 נעתר בית המשפט לבקשת המשיב לפטר את עו"ד אייזנברג מייצוגו. בדיון מיום 17.7.2013 התברר כי המשיב טרם הסדיר את ייצוגו ומשכך הדיון נדחה ליום 21.7.2013, כדי לאפשר לסנגור מהסנגוריה הציבורית להתייצב לדיון. בהחלטה מיום 21.7.2013, קבע בית המשפט המחוזי כי התנהלותו של המשיב מערימה קשיים בדרך ניהולו של ההליך. אולם, בית המשפט מחויב לדאוג לייצוגו של המשיב באמצעות הסנגוריה הציבורית אף אם הדבר אינו לרוחו. יש לציין כי לבקשת בא-כוח המבקשת, נקבעו מועדים להמשך שמיעת העדויות בתיק, בתאריכים 9.10.2013 ו-21.10.2013.

הבקשה והדיון בה

6.        לטענת המבקשת, העבירה המיוחסת למשיב ודרך ביצועה מלמדת כי נשקפת ממנו מסוכנות רבה לציבור וכי אין חלופה אשר תוכל להבטיח את מטרות המעצר. יתר על כן, נטען כי מתעורר חשש מובנה להימלטות המשיב מן הדין ולשיבוש הליכים אם ישוחרר ממעצר, וזאת נוכח העונש הכבד שצפוי שיוטל עליו אם יורשע. המבקשת מציינת בבקשתה כי היא ערה לכך שקצב התנהלות המשפט אינו משביע רצון. לצד זאת נטען כי האחריות להתמשכות המשפט רובצת לפתחו של המשיב נוכח הבקשות השונות שהגיש בשלביו השונים של ההליך ובשל העובדה שהחליף את ייצוגו מספר פעמים. כמו כן, הנאשם השני הורשע במסגרת הסדר טיעון, התפתחות אשר אמורה לקצר את שמיעת העדויות.

           בדיון הדגיש בא-כוח המבקשת, כי המעשה המיוחס למשיב הוא מעשה קשה ביותר המלמד על מסוכנות ניכרת, מעשה שבוצע בעת שהמשיב שהה בחלופת מעצר. המבקשת מתנגדת אף להפניית המשיב לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר מעצר.

7.        בא-כוח המשיב עמד בדבריו על קשיים בשיתוף פעולה עם המשיב. אכן, המשיב שואף להסדיר ייצוג על-ידי סנגור פרטי ונראה שטרם עלה בידו לעשות כן. לטענת עו"ד סיימון, שהתייצב לדיון מטעם הסנגוריה הציבורית, לאחר שש הארכות מעצר בבית משפט זה, הגיעה העת לשנות את נקודת האיזון. לעניין זה צוין כי מדובר במי שהיה קטין בעת ביצוע העבירה, במי שהודה בפציעת המנוח ושיתף פעולה הן בחקירה והן בעדותו כעד תביעה במשפטו של ו.ק. ובמי שעצור כבר 16 חודשים.  הסנגור הדגיש כי אין לשלול את האפשרות שבסופו של יום המשיב יורשע בעבירות הקשורות בפציעת המנוח בלבד ולא בגרימת מותו ועונשו לא יעלה על תקופת מעצרו הממושכת, גם בהתחשב בקטינותו.

דיון והכרעה

8.        אכן, משפטו של המשיב נמשך זמן רב עד למאוד. הסיבה העיקרית לכך היא התנהלות המשיב עצמו בכל הנוגע להסדרת ייצוגו. מוכן אני להניח שהדבר לא נעשה על מנת לחבל בהליך, אלא מתוך מצוקה אמיתית בה שרוי המשיב, חששותיו, קושי במתן אמון באחרים והעדר בשלות וניסיון. ואולם, העובדה היא שבאשר להתמשכות ההליכים, נושא שהוא אחד מהסוגיות שיש לבחון בגדר בקשות מהסוג הנדון, האחריות מוטלת על המשיב.

           באשר למסוכנות המשיב, די בעיון בכתב האישום שהוגש נגדו כדי שניתן יהיה להגיע למסקנה לפיה אכן קיים חשש מבוסס כי מדובר בצעיר מסוכן. הוסף לכך את העובדה שלמשיב, על אף גילו, עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות של שוד מזוין בחבורה תוך שימוש בסכין, תקיפה הגורמת חבלה, התפרצות, התפרצות לרכב, איומים, השגת גבול וגניבה (כמפורט בפסקה 4 לבקשה).

           על כל האמור יש להוסיף כי העבירה בוצעה שעה שהמשיב היה בפיקוח במסגרת חלופת מעצר וכי שירות המבחן לא מצא חלופת מעצר מוסדית שתוכל להתאים לו.